הקדמה מאת נפתלי
שמואל נולד בשם פטר פירסט.
בצ'כוסלובקיה לא היה נהוג לקרוא בשמות עבריים, אלא רק לקבוע שם עברי בזמן ברית
המילה . ולשמואל ניתן השם העברי שמואל יצחק.
כאשר הצטרפנו אחרי השואה לתנועת "השומר הצעיר", היה ברור שנעלה ארצה. בשעתו
זה היה כמעט "ייהרג ובל יעבור", שחלוץ יעלה ארצה ויהיה בעל שם לועזי. הוחלט בין
בוגרי קן ברטיסלאבה שכל אחד יבחר לו שם עברי. אם יש לו שם מקורי – ישתמש בו, אם לא –
יקבעו לו שם חדש. הוחלט שמתאריך מסוים, מי שטועה וקורא לחברו בשמו הלועזי ולא בשם
העברי, חייב לתרום כתר אחד לקופה המשותפת של הקבוצה. אנחנו עמדנו בקנאות בהחלטה
הזאת, ולאחר מספר חודשים, הקופה
התעשרה מאד. וזה פעל ! וכאשר הגענו ארצה, כבר היה ברור לגמרי שקוראים לאחי שמואל, ולא
PETER
.
שמי הקודם היה
JURAJ
פירסט, וקראו לי "דיורו". החלפת שמי לנפתלי נובעת מסיפורים של סבא איזידור על אביו ,
ששמו היה נפתלי.
מצד משפחתה של אמא משפחת בלום, וגם מצד משפחתו של אבא משפחת פירסט, היינו הנכדים
הראשונים. מעבר לכך ומעבר לזה שכל נכד נחשב לנכד הכי יפה והכי מוצלח, באמת היינו
ילדים יפים. לא הייתה כל סיבה, שהמשפחה לא "תשתגע" עלינו.
בסך הכול הזמנים הטובים שלנו: אצל שמואל שבע שנים ואצלי שש שנים -היו ימים כתיקונם ובהם חיינו חיים סדירים ומאושרים. החל מתחילת שנת 1938 כבר נרדפנו, בייחוד המשפחה שלנו. האחרים פחות.
למרות
שהיינו משפחה די מבוססת, לא היינו מפונקים מבחינת יכולת ההסתגלות. מההורים למדנו
להסתגל למעברים מבית פרטי לחדר אחד, לנקות את הרצפה ולכבס את הבגדים. האירועים
שעברו עלינו משנת 1938 לימדו אותנו לעבוד, להיות קצת מתוחכמים, קצת חכמים וגם קצת לא בולטים,לא
"אובער חוכמ'ס".
חונכנו להיות בני אדם. אבא היה אדם גאה. הוא לא נתן שישפילו אותו גם שהכו אותו. מבחינת הדימוי העצמי
והעמידה בלחצים, הוא לא הושפל.
אבא היה יהודי חילוני. בבית לא שמרו על כשרות . שמרו על יהדות, דבר שלא הוסתר אף פעם.
הוא היה יהודי גאה. הציעו לנו להתנצר, להחליף שם, אבל אבא לא הסכים אף פעם. הייתה בו מין גאווה וקשיחות פנימית, שהוקרנה גם אלינו. יש לזכור
שאנחנו היינו רק ילדים, בני שש ושמונה כשנכנסנו לתוך המערבולת. חונכנו לשמירה על
האישיות העצמית, אפילו בלי שהיינו מודעים לזה. כשבפעם הראשונה גירשו אותנו מהבית,
לאחר שהוצאנו מה שיכולנו, אבא הרס במו ידיו את הדברים הכי אהובים עליו, גם חלקים שהיו בנויים בתוך הקיר ואי
אפשר היה לפרקם. זה היה בית שאבא הקים במו ידיו. הכול קרה ב 1938 כשעדיין לא
הייתה מלחמה. לקחת גרזן ולשבור את הדברים שאהב, זה לא מעשה פשוט. אבא אמר: "אותי
מגרשים, אבל לא ישברו אותי ". אנחנו לא הינו מודעים בדיוק לנעשה , אך את הרגשות
והמשמעות קלטנו.
אומרים
במשפחה, שנפתלי דומה יותר למשפחת בלום. ושמואל דומה יותר למשפחת פירסט.
נספר מזיכרוננו ומניסיוננו על הכפר וורבווה
VRBOVÉ
שבסלובקיה, ליד העיר פישטני
PIEŠTANY
שביקרנו בו בביקורנו בסלובקיה. לטיול הצטרף איתמר בן
הדוד שלנו, שאביו
שנדור פירסט התגורר בעיר נובה מסטו
NOVÉ
MESTO
ליד פישטני.
למעשה הוא אף פעם לא היה שם וכיוון שהוריו נפטרו, הצטרף אלינו ל"טיול שורשים
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
