טיולי השורשים
יצאנו לטיול אחרי לבטים במשפחה ולאור בקשתו המיוחדת של הנכד עופר שביקש כמתנת בר
מצווה, טיול אל המקומות בהם חיינו וגרנו לפני שעלינו ארצה.
למרות שהיה לי ידע על מה שמתרחש במקומות בהם חיינו אנו ומשפחתנו, כאשר הגענו
עברתי זעזוע. התרגשתי כאשר דרכתי שוב על אדמת צ'כוסלובקיה. יש לי יחס אמביוולנטי
למקום. מצד אחד, עברנו שם סבל שלא יתואר, מצד שני שם נולדנו. השירים, הניחוחות,
הטעמים, הנהר, העץ והדשא – כל אלה באו משם.
זה, כאמור, מאוד זעזע אותי.
תכננו את הסיור כך, שנבקר במקומות שהכרנו קודם וגם נתייר בצ'כוסלובקיה. היינו
קבוצה גדולה: ההורים של עופר, הלה ואיתן, נירה ואירי, אני וכמובן נעמי. היו בטיול
שני חלקים . הראשון ביקור קברים של המשפחה, שרק חלקם עוד היו קיימים. בתי הקברות
היו במצב מוזנח . הכי קשה היה בPREŠOV
עיר
הולדתה של נעמי . אביה נרצח ונקבר בעיר.
החלק השני ואולי הקשה ביותר,( למרות שידעתי מראש ) היה להיווכח שלכל מקום שאנחנו
מגיעים לא נשאר כלום , ממש כלום. על מגרש ביתנו בו נולדנו וגדלנו בנו גשר ענק.
במקום בו גרו הסבים מצד אמא בנו שיכונים . פעם היה שם גן ונחל, אפילו הנחל איננו.
אתרים שעוד היו קיימים אחרי המלחמה, אינם. הרגשתי שהעולם חרב גם פיזית. לא רק
שמבחינתי לא היה קיים, הוא באמת כבר לא קיים.
בזמן שנהניתי מהאוכל ומהמוסיקה, אפילו לשנייה אחת לא חשבתי שאני שייך לארץ הזאת.
לא העלית על דעתי לחיות שם..
מבחינתי הידיעה שכל מה שהיה איננו, סגרה עוד מעגל. אני מעריך שלילדים שלי ולעופר,
טיול שורשים הוסיף המון .לטיול זה חשיבות גדולה שלא יכולתי לתאר לעצמי קודם לכן.
נסענו ממקום למקום וצילמתי המון. רציתי להביא תמונות לאמא ולשמואל.
השתדלתי ליצור קשר עם מקרים , עם הפועל יושקו, שעזר לנו מאוד בזמן שהיינו במחנות.
יושקו עבד אצל הדוד אנדור, ביצע כל מיני שליחויות והביא לנו מזון. פגשתי אותו ואת
אשתו. חידשתי קשר גם עם בת דודה רחוקה, אינגה, ועם ידידה של שמואל מבית-הספר.
ביקרתי בבתי קברות ובברטיסלאבה.
היה זה שבוע קשה מאוד בשבילי . למרות זאת, חשתי הרגשת ניצחון: אני בא מארץ מפותחת
ופורחת . מצבי טוב, ולהם חיים עלובים ונחשלים.
אנחנו ששרדנו את השואה ,חופשיים ,בריאים וגאים בארצנו.
הרגשת ניצחון מוזרה.
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
